זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?" שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו - כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של הפרפר ובדפיקה הבלתי פוסקת בתוך הגולם הפרפר מחזק את כנפיו בכדי שיוכל לעוף... מכיוון שעזרת לו הוא לא חיזק את כנפיו ולכן לא יכול לעוף. אז יד על הלב? כמה פעמים זה קורה לנו בחיים - עם ילדים , עם בני זוג לעצמנו - כמה פעמים אנחנו מוותרים ועוזרים רק בכדי שיאהבו אותנו מהפחד שמישהו אהוב עלינו יכעס עלינו, או מפחדים שפחות יאהבו אותנו? או מאשימים את עצמנו איזה מין בני אדם אנחנו אם אנחנו אוהבים משיהו אז חייבים לעזור לו, לא - אז זהו שלא תמיד. ישנם מצבים בחיים שהעזרה שלנו , הפתרון שאנחנו נותנים הוא פתרון זמני , הוא משקיט את הבעיה לשבוע , שבועיים, תרופה אך לא מטפל במקור ...אך בפעם הבאה שתופיע הבעיה הזו בחיי האיש האהוב הזה שוב פעם היא תהיה כואבת יותר וה"תרופה תצטרך מינון גבוה יותר " למעשה אנחנו רק מגדילים לו את הכאב ומרחיקים אותו מפתרון וגם לא ממש מאמינים בו שהוא באמת מסוגל להתמודד בעצמו ...וככה מחלישים אותו ( מערכות רווחה שלמות עובדות על העיקרון הזה ורק יוצרות מערכת הזדקקות גדולה יותר ) נכון זה קשה מאוד לראות מישהו אהוב מתפתל אפילו קצת סובל ולדעת שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, זה גורם גם לצד השני "הלא עוזר" תחושת חוסר אונים נוראית וכאב שבא מהזדהות , גם פחד מצטרף לו, אפשר לתמוך אפשר לעודד , אפשר לחזק אך לא לעשות בשבילו את העבודה... זה לומר לבנאדם אני אוהב אותך וסומך עלייך שאתה תצליח...אם תצטרך אני לידך בשביל לשמוע בשביל לתמוך לא בשביל לעשות את העבודה בשבילך. את חומות הפחד , ההרגלים וההתניות בעיקר בזמנים של שינוי כל בנאדם יכול לנתץ רק במו ידיו , אנחנו יכולים רק לקבל ולאהוב לא לאהוב " אם תעשה מה שאני רוצה" אלא לאהוב ככה בלי אם , גם אם הוא נוכח וגם אם לא, גם אם זה לא בדיוק מה שפועל באותו הרגע לטובתנו וזו אהבה אמיתית לתת לכל מי שלידנו לצמוח בקצב שלו ובעיקר בדרך שלוה.
הקטע לקוח מתוך הניוזלטר לאן נושבת הרוח ניוזלטר לענייני מודעות והתפתחות אישית
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
